אומן הלחימה חייב לשמור על פתיחות מחשבה וגמישות הפעולה ולזכור תמיד כי בחוץ יש מציאות שאינה מושלמת איתה הוא צריך להתמודד.
אומנות לחימה כדי לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים?
הילדים האלה הם גם ככה מאותגרים באיזה שהוא אספקט , אז עכשיו גם לתת להם כלים?
זה ילד שאוהב לדפוק את הראש בקיר אז עכשיו גם ניתן לו פטיש?
אלו מעט מהשאלות שאני נשאל. התשובה היא מורכבת- טיפול בעזרת אומנויות לחימה עיקרו לא הלחימה, הוא מייצר בילד הבנה שהוא לא יכול לנצח "רק עם כוח". הכוח הוא אמנם פקטור כל הזמן, אבל בשלב מסוים הוא מפסיק להיות זה שמנצח את הקרב, את הוויכוח עם החבר, עם ההורה, המורה בכיתה... ואז הילד חייב לפתח לעצמו "ארגז כלים" נוסף:
-
ארגז כלים פיזי תנועתי, יותר עגול ויותר זורם.
-
ארגז כלים טכני, התמצאות במרחב, הבנת הסיטואציה, המתנה לרגע הנכון, וויסות תנועתי.
-
ארגז כלים מנטלי, שיכול לתת לו את האפשרות לפתור חידות יותר מורכבות, לגשת למשימות בצורה שונה.
שיטת שתי חרבות היא שיטת טיפול המשלבת אלמנטים מעולם אומנויות הלחימה ומעולמות הפנטזיה, באופן שמגייס את הילד ומייצר עניין ומוטיבציה, כל זאת עם ההשקפה והגישות הפסיכותרפיסטיות של ימינו. במהלך המפגשים הילדים עוברים "הכשרת לוחמים" באמצעות משחקי אימון וטכניקות לחימה עתיקות (חרבות אימון, חץ וקשת, כוכבי נינג'ה וכדומה). באופן זה נעשית באופן מודע ולא מודע עבודת גוף-רגש-נפש משמעותית, המשפיעה על תפקודו של הילד בסביבותיו השונות. קשיי וויסות, קשיים תפקודיים בעלי בסיס רגשי, והפרעות קשב וריכוז.
בתוך טיפול המבוסס על אמנויות לחימה, אפשר לשלב עבודה על מיומנויות סנסומוטוריות התפתחותית, גם דרך משחק, הנאה וכיף באופן שמגביר את המוטיבציה של הילד לפגוש את המגבלה של עצמו, תורם לביטחון העצמי ומפחית מחסומים והגנות של תסכול וכעס.
תפיסת העולם העומדת בבסיס השיטה היא שדרך חיבור לעולם הפנימי של הילד/ה, ניתן להפחית חרדה, התגוננות והימנעות ולייצר תחושת ביטחון ומוטיבציה לעבודה. אלו מאפשרות סביבה מיטיבה לבניית קשר עם הילד כך שניתן יהיה לעבוד על מטרות מוטוריות, תפקודיות, רגשיות וחברתיות.
אומנות הלחימה אינה מגדירה פתרונות אלא מעניקה יכולות, כלים ועקרונות המעלים מגוון אפשרויות פעולה לנוכח בעיה נתונה. הלחימה עצמה אינה מטרה אלא האמצעי להשגת פתיחות מחשבתית, ראיה מרחבית ,מודעות ושליטה