אומן הלחימה חייב לשמור על פתיחות מחשבה וגמישות הפעולה ולזכור תמיד כי בחוץ קיימת מציאות
שאינה מושלמת איתה צריך להתמודד.

האם אומנויות לחימה מתאימות לילדים עם צרכים מיוחדים?
ומה עם ילד שפועל בעקשנות ובאימפולסיביות, בלי לעצור לחשוב או להקשיב, זה לא עלול להפוך אותו לאלים יות ר?
אלו רק חלק מהשאלות שאני נשאל, התשובה מורכבת: טיפול באמצעות אומנויות לחימה אינו עוסק בלחימה עצמה, אלא בלימוד הילד שלא ניתן לנצח רק בכוח. הכוח חשוב, אך הילד במהרה מבין שחוזק פיזי לבדו אינו מנצח – בין אם בקרב, בוויכוח עם חבר, הורה או מורה.
חוויה זו מעודדת את הילד להיפתח ולבנות יחד עם המטפל "ארגז כלים" נוסף, במספר תחומים:
-
פיזי תנועתי: הגברת הגמישות, וויסות וזרימה בתנועה, יחד עם התמצאות במרחב.
-
חברתי: הבנת הסיטואציה, קבלת האחר ואחריות על עצמי ומעשיי בהקשר עם אחרים.
-
מנטלי: הגברת סף התסכול, היכולת להמתין ולחשוב בסיטואציות מורכבות, התמודדות עם חרדה ופיתוח הבנה ויכולת גישה טובה יותר למצבים מאתגרים.

שיטת ״שתי חרבות״ היא שיטת טיפול המשלבת אלמנטים מאומנויות לחימה, עולם הפנטזיה ועולם המשחק. היא יוצרת עניין ומוטיבציה אצל הילד, תוך שמירה על ההשקפה והגישה של פסיכותרפיה מודרנית עם דגש על הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית. במפגשים הילדים נחשפים לאתגרים וקונפליקטים, הן בינם לבין עצמם והן בקשר עם המטפל, ובעקבות דיאלוג וחשיבה משותפת נוצרת אצלם חוויה של התמודדות והצלחה. כך מתבצעת, באופן מודע ולא מודע, עבודה משמעותית על גוף-רגש-נפש, המשפיעה על תפקודם של הילדים בסביבותיהם השונות.

בטיפול המבוסס על אמנויות לחימה ניתן לשלב עבודה על מיומנויות סנסומוטוריות-התפתחותיות דרך משחק, הנאה וכיף, באופן שמגביר את המוטיבציה של הילד להתמודד עם מגבלותיו, מחזק את הביטחון העצמי ומפחית מחסומים כמו הימנעות, תסכול וכעס.
התפיסה שמנחה את השיטה היא שחיבור לעולם הפנימי של הילד מאפשר להפחית חרדה ומנגנוני הגנה כמו הימנעות, ולייצר תחושת ביטחון ומוטיבציה לעבודה. כך נוצרת סביבה מיטיבה שמאפשרת לטפל במטרות מוטוריות, תפקודיות, רגשיות וחברתיות