אבל הוא רק שיחק...

לפעמים שואלים אותי:

"מה עשיתם היום בטיפול?"

והילד עונה בפשטות:

"שיחקנו."

אבל המשחק הוא לא סתם.

הוא השפה שהנפש מדברת בה, כשעוד אין מילים.

הוא הדרך שבה הילד בודק, מתנסה, מתמודד – ומחלים.

למשל – כשילד בוחר חרב ארוכה או קצרה וקובע חוקים:

מי מותר לו להתקרב ומי לא –

הוא בעצם מתרגל גבולות.

כשהוא פתאום אומר: "עכשיו תנסה לשבור לי את המגן" –

הוא מתמודד עם פחד.

בודק אם הוא חזק מספיק כדי להחזיק מעמד.

וכשהוא מצליח – קורה משהו בעיניים:

✨ביטחון.  ✨הקלה.  ✨שקט.

המשחק מאפשר עיבוד רגשי,

שיקום תחושת שליטה,

ולעתים – גם תיקון.

פנימי. עמוק. שקט.

כשאנחנו יודעים להקשיב למשחק –

אנחנו שומעים את הנפש מדברת.

כמו שכתבה מלאני קליין – דרך המשחק, הילד מבטא עולמות פנימיים

שעדיין לא נגישים בדיבור ישיר.

אז כן, הוא רק שיחק.

אבל בתוך ה"רק" הזה –

קורים הדברים הכי חשובים.